מעברים או איך לשתף את הקטנים בהכנת מתנה לחג



מעברים. בין קיץ לחורף, בין חגים לימי חול, בין חופש לעבודה, בין פרויקטים, בין שגרה ישנה לשגרה חדשה, בין ברלין ליפו ובדרך להתחלה חדשה.

אני מתרגשת, מלאת אמביציה וכמו תמיד שופעת רעיונות ורשימות, באותה נשימה גם נבהלת, נסוגה לאחור ונותנת לרוח לרוקן את מפרשיי. יודעת שיבוא הרגע בו אסתכל לאחור על התקופה הזו ואודה על האפשרות שניתנה לי, על הזמן להתנסות, לחקור ולגלות, על שעוד קצת ״מותר״ לי להיות בבית עם תום אבל יש רגעים שבהם כבר ממש מחכה להיות שם ולספק את ייצר הסקרנות שרוצה לדעת מה צופן העתיד.

זה טבען של תקופות מעבר, ממש כמו בטבע, הן היפות ביותר ויחד עם זאת בלתי צפויות ולא החלטיות. אני מנסה לזרום איתן, לא תמיד לתכנן מה ללבוש מחר, אבל גם לדעת שהן קצרות וסופם עומד להגיע ושכדאי להיות מוכנים לקראת העונה הבאה.

חזרנו מברלין אחרי חודשיים מדהימים, בהם הייתי כמעט בחופש מוחלט, חודשיים שבהם חלמתי חלומות, תכננתי תכניות והתחייבתי כלפי עצמי לנסות ולהגשים אותן צעד אחר צעד כשנחזור.

אני עדיין בודקת ורושמת רשימות, מחפשת את מה שהכי ירגש אותי וגם את מה שחייבים לעשות, מנסה למצוא סדר וזמן בין חופש לחופש, בלת״מים ומחלות והכי שמחה ברגעים בהם התמונה מתחילה להתבהר ואני מתחילה לראות ואז כמו מתוך עצמן המטרות נערמות אחת מתחת לשנייה.

אני אוהבת את תקופת החגים, יש בה משהו רגוע ושלו, למרות כל הארוחות, למרות (ואולי בזכות) כל המשפחה ובעיקר בגלל התחושה שיש עוד קצת… עוד קצת חופש, עוד קצת זמן מעבר לחשוב, עוד רגעים אחרונים של קיץ ועוד הזדמנות לתת מתנות.

אני באמת אוהבת להעניק מתנות ליקרים לי, זו הזדמנות מושלמת מבחינתי ליצור משהו שהוא הכי שלי ולהעביר את היצירה לראש סדר המטלות ואם אפשר גם לאפות או לבשל משהו על הדרך זה בכלל מצוין.

ממש רגע לפני ראש השנה נזכרתי שלא הכנתי כלום (תמיד ברגע האחרון אני מבינה שאני לא באמת יכולה לוותר על זה) והחלטתי להכין עוגות דבש מתובלות ואישיות, את המתכון לקחתי מכאן עם מעט שינויים שלי.

החלטתי להכין עוגה בגודל חצי תבנית אינגלישקייק, בגלל כמות המתנות הגדולה וגם בגלל שבתכלס זה יוצא יותר חמוד ככה 🙂 כמובן שאפשר להכין מאפינס או עוגה שלמה או כל מתנה אחרת שבא לכן להעניק, כי הדגש כאן הוא לגמרי על האריזה.

מאז שפתחתי את הבלוג (ואולי זו אחת הסיבות שבגללן התחלתי) חיכיתי לרגע בו אוכל לשלב את תום ביצירה ועכשיו ההזדמנות נראתה לי מתאימה.

תומי ואני הכנו נייר אריזה מקסים ופשוט אתו ארזתי את העוגות, ממליצה לכן לנסות ובכמה צעדים פשוטים לשדרג כל מתנה שאתן מעניקות לאהובים שלכם ואני מבטיחה לכן שהעובדה שהקטנים עוזרים בהכנת המתנה בהחלט ייזקפו לזכותכן.

הרעיון הוא ממש פשוט, לקחתי שקיות נייר בצבע לבן (אבל כל נייר הכי פשוט יעשה את העבודה) הפשטתי את תום ויחד צבענו בצבע ידיים כחול את האריזות בצורה חופשית. התוצאה בעיני טרנדית ומהממת וממש עושה לי חשק לפתוח ליין אריזות משלי (אם ברשימות ומטרות עסקינן).

צבעי ידיים הם קלים ונוחים מאוד לעבודה, בעיקר עם הקטנטנים אבל אני יכולה להעיד שגם לי היה ממש כיף לעבוד אתם. הם מתנקים בקלות מהגוף וגם ממשטחים עבודה (רצפה קרמיקה וכו׳) ומתייבשים ממש מהר כך שאין צורך להכין את האריזה הרבה זמן מראש (בערך הזמן שייקח להכנת העוגה) וכמובן שלא רעילים ומסוכנים.

אני חילקתי את הצביעה לשני שלבים, בשלב ראשון קישקשתי אני על המעטפות ובשלב שני הכנסתי את תום ערום למקלחת (אחרי שווידאתי שהיא יבשה) ונתתי לו לשחק עם צבעי הידיים, למרוח ו״להוסיף״ על הקשקושים שלי. כמובן שעם פעוטות וילדים גדולים יותר אפשר בהחלט לתת לצבוע לבדם את כל הנייר או אפילו טוב יותר, יחד אתך.


כמה טיפים:

– שימו לב שאתן משתמשות בצבעים שאינם רעילים ומיועדים לילדים

– רצוי לבחור בצבע אחד או שניים שלושה צבעים מתאימים או ליצור גוונים של אותו צבע על מנת להגיע לתוצאה שיקית ו״אמיתית״ יותר.

– אל תתכננו ותחשבו הרבה, קשקשו חופשי עם הידיים והאצבעות, זה יוצא אבסטרקטי ומקסים וכשהמתנה ארוזה בכלל לא שמים לב לטביעות הידיים.

– אם אתן לא עובדות במקלחת, דאגו לכסות את המשטח עליו מציירים.

– לאחר שארזתן את המתנה הוסיפו סרט, קישוט מינימליסטי וברכה כמובן, נרצה לתת לנייר האריזה את מרכז תשומת הלב.

– תיהנו! וחזרו לספר לי איך יצא 🙂


שתהיה שנה נהדרת ומלאת סטייל והשראה!